לאחר מותו של אדם, יועבר רכושו ליורשים על פי דין, כך לפי החקיקה הישראלית. החוק מגדיר מי הם אותם יורשים על פי דין וכך לכאורה מוסדר הנושא, אך לא כך הדבר. על מנת לממש את עיזבונו של המנוח, יש להגיש בקשה למימוש, וזאת על מנת לוודא שאין כל התנגדות לקיום צו הירושה. התנגדות זו תעשה במידה ו"התגלה" בפני בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, כי ישנו יורש נוסף על פי דין, או כי קיימת צוואה.

במאמר זה נסקור: מהו החוק הישראלי המסדיר את ענייני הירושה, מהי בעצם ירושה בהתאם לחוק זה, מהי צוואה וכן מהי בקשה לקיום צו ירושה. נבקש להעיר כי מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות, ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.

חוק הירושה הישראלי:

החוק הישראלי המסדיר את כל הנוגע לירושות וצוואות, הוא חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"). חוק זה מגדיר מהן הערכאות העוסקות בתחום זה (שיש להן סמכות לעסוק בדיני אישות: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה), סמכותם של גורמי משנה, כגון רשם הירושות, מעגלי הקרבה של האדם, במטרה לקבוע מי הם יורשיו, וכן דרך כתיבת צוואה, מתי היא תהיה תקפה ובאילו מקרים יהיה ניתן לשנות את האמור בצוואה. חוק הירושה גם מגדיר כיצד יוגשו בקשות פרוצדורליות, כמו בקשה לקיום צו ירושה.

מהי ירושה:

עפ"י חוק הירושה, "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". יורשיו, כאמור בחוק, הם בני משפחתו, המסווגים על פי מעגלי קרבה, דבר המכונה פרנטלות. תחילה, יועבר רכושו לבן או בת זוגו ולילדיו. יוער כי החוק לא מבדיל בין זוגות נשואים לידועים בציבור, ולכן מספיקה הכרה בזוגיות ואין צורך בנישואין, על פי חוק זה. במידה ולנפטר אין ילדים ובן זוג, יועבר רכושו להוריו ואחיו וכך הלאה. במידה ואדם נפטר ערירי, רכושו יועבר לאוצר המדינה, דבר שקורה לעיתים רחוקות בלבד.

יובהר: זוהי ברירת המחדל החוקית, אשר תעשה רק אם אין למנוח צוואה המחלקת את רכושו על פי רצונו החופשי. במקרים מסוימים יכולה להיות צוואה, אך במידה והיא לא תהיה תקפה, יפנו לחלוקה ליורשים על פי דין.

מהי צוואה:

צוואה הינה מסמך בעל תוקף משפטי, שבו אדם מצווה על חלוקת רכושו לאחר מותו, ולא על פי ברירת המחדל החוקית, חוק הירושה. לעיתים הצוואה תעשה בהתאם לחלוקה ליורשים על פי דין, אך בצירוף הבהרות ונקודות ציון, וזאת במטרה למנוע ויכוחים מיותרים ומחלוקות בין הנהנים מהצוואה, לאחר לכתו של אדם. לכן, ישנה חשיבות רבה לכתיבת צוואה מקיפה, מפורטת וסדורה.

חוק הירושה מסביר באילו מקרים תיחשב צוואה לתקינה ומהן הדרכים לקיום צוואה. ישנם ארבעה סוגי צוואה מוכרים בישראל (ובהתאם לחוק), כדלקמן: צוואה בכתב, צוואה בפני עדים, צוואה בפני עדים וצוואה בעל פה (המכונה גם צוואת שכיב מרע, הנעשית במקרים חריגים, שבהם המצווה על ערש דווי). חוק הירושה מסדיר כיצד תראה כל אחת מסוגי הצוואות המתוארות, הן מבחינה מהותית והן מבחינה צורנית.

חשוב לציין, כי צוואה חייבת להיכתב על פי רצונו החופשי של המצווה ובלי כל הטיה על ידי נהנה כזה או אחר מהצוואה. במידה ויוכח כי הייתה הטיה או כי דעתו של המצווה לא הייתה צלולה בעת כתיבת הצוואה, היא תיפסל.

בקשה לצו ירושה – צו קיום ירושה:

מדובר בהליך טכני, שבו היורשים על פי דין פונים לבית המשפט לענייני משפט או בית הדין הרבני, בבקשה לקיים את ירושת הנפטר. עליהם להגיש אסמכתאות כגון: תעודת פטירה, תעודת זהות, אסמכתאות המוכיחות קשר ביולוגי וכאלו המוכיחות זוגיות (תעודת נישואין או הכרה של ידועים בציבור). לאחר מכן, רשם הירושות יפרסם ידיעה אודות הבקשה ויאפשר 14 ימים להתנגדות. מטרת הפרסום היא לאתר מקרים שבהם אין לממש את הירושה כפי שהיא, לדוגמא: כאשר תתגלה צוואה או כאשר קרוב משפחה נוסף יוכיח את קרבתו. במידה ואין התנגדות, יתקבל צו ירושה, אשר יאפשר את חלוקת הרכוש. במידה ותהיה התנגדות, יעלה הנושא לדיון בערכאה המשפטית הדנה, שם יוחלט כיצד לפעול, בהתאם לנסיבות והאסמכתאות המובאות.

סיכום:

בכל הנוגע לירושות וצוואות, ישנה חשיבות מכרעת לייעוץ והכוונה על ידי עורך דין לענייני משפחה, אשר יוכל לסייע בתחום, החל מכתיבת צוואה, הגשת צו קיום צוואה או ירושה ועד לייצוג בערכאות המשפטיות, במידת הצורך.